- טעון) טעין
- (טְעוּן) טְעִין m., טְעִינָא f. (טְעַן II) laden, carrying. Targ. 1 Sam. 16:20, v. טְעוּנָא. Targ. Esth. 2:15 טְעִינַת טיבו (h. text נשאת חן).Gen. R. s. 70 ממון אתית ט׳וכ׳ that I came laden with money; I bring only words.Pl. (טְעוּ׳) טְעִינִין; f. טְעִינָן. Targ. Gen. 37:25 (Y. ed. Amst. טְעוֹ׳). Ib. 45:23; a. e.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
